יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ נ' לוין ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן פטור מתשלום אגרה במסגרת תביעה כספית שהגישה המבקשת נגד המשיבים 1-3 (להלן: "המשיבים") על סך 6,530,197 ₪.

המבקשת טוענת כי מצבה הכלכלי הקשה אינו מאפשר לה לשאת בתשלום האגרה וכן כי עילת התביעה טובה.

המשיבים והמדינה מתנגדים לבקשה. לשיטתם המבקשת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז -2007, כי תביעה זו מוגשת לאחר שתביעה זהה כמעט הוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ונמחקה עקב אי תשלום אגרה וכן כי סכום התביעה אינו מבוסס.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה דנן.

ראשית, צודקים המשיבים והמדינה בכך שתביעה הזהה כמעט לתביעה דנן הוגשה לפני כשנה וחצי לבית המשפט המחוזי בת"א (ת"א 8632-11-10), ונמחקה עקב אי תשלום אגרה.

באותה תביעה, המבקשים שם (המבקשת בתביעה דנן וכן בעל המניות בה, מידד יניב, שניהם ייקראו להלן: "המבקשים") הגישו תביעה כספית ע"ס כ-5.5 מיליון ₪ נגד הנתבעים אשר הם אף הנתבעים בתיק זה. במסגרת אותה תביעה הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה. ביום 4.11.10 נדחתה הבקשה על ידי כב' השופטת נחליאלי, מבלי שנדרשה תגובת הצד השני, מאחר והמבקשים לא הניחו תשתית עובדתית וראייתית נדרשת להוכחת מצבם הכלכלי. בית המשפט אף התייחס לעילת התביעה ולסעד הכספי שהתבקש וקבע כי הסעד הכספי לא פורט דיו במסגרת התובענה וכי לא צורפו המסמכים הנדרשים להוכחת תביעתם. מספר ימים לאחר שניתנה ההחלטה הדוחה את הבקשה לפטור מאגרה, הוגשה בקשה "לעיון חוזר" על ידי המבקשים. בית המשפט קבע כי אין מדובר בבקשה לעיון חוזר אלא בבקשה חדשה לפטור מאגרה והתבקשו תגובות בתיק. לבקשה החדשה שהוגשה צירפו המבקשים עשרות מסמכים המתייחסים למצבם הכלכלי, כפי שאף נעשה במסגרת הבקשה דנן. בהחלטה מיום 31.3.11 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר בחינת טענות הצדדים, כי אף אם ניתן להתרשם כי מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מהמשופרים, עדיין לא שוכנע שהוכח כי מבחינה כלכלית המבקשים זכאים לפטור, כמו כן קבע בית המשפט כי על פניו נראה כי סכום התביעה צוין בכתב התביעה באופן "אקראי" ללא תמיכה עובדתית וראייתית וכי מדובר בסכום תביעה גבוה ללא נימוקים ובסיס ממשי בכתב התביעה. לאחר שנדחתה הבקשה השנייה, המבקשים לא הפקידו את האגרה והתביעה נמחקה ביום 19.6.11.

התביעה הנוכחית הוגשה ביום 29.2.12 וביחד איתה הוגשה בקשה נוספת לפטור מאגרה.

התביעה הוגשה הפעם על ידי המבקשת בלבד ולא על ידי בעל מניותיה, מידד יניב (להלן: "מידד").

בבקשה לא צויין דבר וחצי דבר לגבי עובדת הגשת התביעה הקודמת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לא כל שכן לגבי הגשת בקשות לפטור מאגרה וההחלטות שניתנו בהן.

התנהלות מעין זו של הגשת התביעה בשנית לבית משפט אחר מבלי ליידע את בית המשפט בהליך הקודם ובתוצאותיו איננה מקובלת ויש בה משום חוסר תום לב מובהק. המבקשת הסבירה בתשובתה לתגובות המשיבים כי היא בחרה להגיש תביעה זו לבית המשפט הנוכחי שכן קיבלה ייעוץ כי ההליך בבית משפט זה יהיה יותר מהיר ויעיל. גם אם זו הסיבה, אין בכך הסבר להעלמת המידע המהותי מבית המשפט בעניין בקשת פטור האגרה ודחייתה. גם מי שמייצג את עצמו ואין לו השכלה משפטית, אמור להבין כי חובה לגלות מידע מהותי מעין זה.

ההסתרה מבית המשפט הינה חמורה כשלעצמה ומהווה שיקול לדחיית הבקשה.

יותר מכך, אם הוגש כתב תביעה קודם שהוא למצער "דומה" לכתב התביעה הנוכחי (ר' סעיף 28 לתשובת המבקש לתגובת המשיבים), וביחד איתו הוגשה בקשה לפטור מאגרה שנדחתה, מאליה עולה השאלה מדוע לא יתייחס בית המשפט להחלטה שניתנה שם והדוחה את הבקשה לפטור מאגרה, כאל החלטה המקימה מעשה בית דין בין המבקשת לבין המשיבים.

לכאורה, אם התביעות דומות, וככל הנראה גם הבקשות לפטור מאגרה, הרי ניתנה כבר החלטה הדוחה את הבקשה. המבקש ציין בתשובה לתגובה כי לא ידע על קיום זכות ערעור על החלטת הרשמת של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ולכן לאחר שלא הצליח לגייס את הכספים הדרושים לתשלום האגרה והתביעה נמחקה, החליט להגיש את התביעה פעם נוספת לבית המשפט הנוכחי. ואולם, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי בתל אביב ומשנדחתה בקשה לפטור מאגרה לגבי תביעה דומה, על המבקשת להציג מראש בפני בית המשפט נימוקים משכנעים מדוע יש לסטות מהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין זה, כגון שינוי נסיבות שחל בינתיים.

דרישה מינימלית היא כי המבקשת תצרף את כתב התביעה ואת הבקשה לפטור מאגרה שהוגשו בבית המשפט המחוזי בתל אביב ותפרט בפני בית המשפט מהם השינויים בין שתי התביעות ומהם השינויים בין שתי הבקשות, האם נוספו מסמכים כלשהם, והכל באופן שיובהר לבית המשפט מדוע שוני זה מצדיק שינוי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחתה את הבקשה לפטור מאגרה.

כל זאת לא נעשה על ידי המבקשת, ובשל כך דינה של הבקשה להידחות, מבלי לבצע שוב בחינה פרטנית של שאלת היכולת הכלכלית של המבקשת, שנבחנה כבר במסגרת הבקשה הקודמת שהוגשה על ידה בתביעתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

אינני סבור כי המבקשת יכולה "לנסות את מזלה" ולהגיש תביעה ובקשה לפטור בחלוף תקופה קצרה מאז מחק בית משפט אחר תובענה דומה קודמת שלה עקב אי תשלום האגרה, לאחר שנדחתה בקשתה לפטור. הציפיה, ככל שקיימת אצל המבקשת, כי בית המשפט "החליפי" יידרש לבחון פעם נוספת את כל אשר בחן בית המשפט הקודם, מבלי שהמבקשת תצביע על השינויים שחלו בין הליך להליך, לא כל שכן תציין בבקשתה את דבר קיומו של ההליך הקודם בו נקטה כאמור לעיל, היא ציפיה שאיננה סבירה. מבחינה מערכתית אין אמורים בתי המשפט לבחון תביעות ובקשות דומות לפטור מאגרה המוגשות פעם אחר פעם, מה גם שהמבקשת בחרה, יש להניח על מנת לחמוק מהשלכות ההחלטות הקודמות, להגיש תביעתה ובקשתה בבית משפט אחר.

אסיים בכך שסכום התביעה הינו גבוה במיוחד (כ-6.5 מיליון ₪) ועל בית המשפט לבחון את הסכומים המבוקשים והאם סכום התביעה מבוסס. כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי ת"א, סכום התביעה מהווה אף הוא רכיב מרכיבי העילה ועל המבקש להצביע על קשר לכאורי בין טענותיו בכתב התביעה לבין הסעד הכספי המבוקש.

מאחר ועילת התביעה בתביעה דנן זהה לתביעה שהוגשה קודם לכן ונדחתה, אינני מוצא סיבה מדוע לא תיחשב החלטת כב' השופטת נחליאלי מעשה בית דין בעניין זה. כמו כן, לא מצאתי מקום לסטות מהחלטתה המנומקת של כב' השופטת נחליאלי, אשר קבעה כי לא ברור כיצד נקבע סכום התביעה וכי אין זה ראוי לחייב את הקופה הציבורית להשקיע כספים בניהול התובענה ללא תשלום אגרה. בתביעה דנן אף הגדילה המבקשת והעלתה את סכום התביעה במיליון ₪ מהתביעה הקודמת, עובדה המחזקת את המסקנה כי אין להטיל על הקופה הציבורית את תשלום האגרה.

לאור המפורט לעיל, הבקשה נדחית.